העתיד כפי שזכרנו אותנו (2025)

אוצרות: פאינה פייגין לנדאו, בר רוסו, ניצה כהן מור
 
" … מה אתה חושב שאני לא יודעת למה אתה חותר? הרי הדיבור בהגדרה הוא מעשה פוליטי, בעל השפעה. רק הדיבור בפומבי על המעשים הפרטיים מבטל את ההיבט המגביל של הפרטי והופך את המעשים הפרטיים לציבוריים…" (אורנה קזין, תיאוריה וביקורת 19, 2001)
 
   בתקופה של טשטוש והשכחה מכוונים כפעולות שמארגנות את החברה מחדש, העיסוק והתמלול של זיכרונות הופך להיות פעולה אקטיבית ופוליטית. פרויקט ההיסטוריה הגאה החיפאית הוא פרויקט הקיים כעשור, ומטרתו מחקר ותיעוד של תולדות הקהילה הלהט"בית בחיפה. לאורך השנים קיימו חברות הארכיון עשרות ראיונות מצולמים עם דמויות מהקהילה הגאה החיפאית. ראיונות אלו אישיים אך גם משמיעים קול שמשרטט מציאות חברתית, היסטורית וגאוגרפית של הקהילה הגאה בחיפה .
  מתוך התפיסה שבכוחה של אמנות לקודד את הזיכרון ולייצר תמונות הווה ועתיד חדשות יחד עם זיכרון העבר, החלטנו זו שנה שניה, ליצור תערוכה שמקיימת דיאלוג עם חומרי הארכיון והא.נשים הנזכרים בו. בחרנו חמש ראיונות מצולמים והזמנו שש אמניות.ים מחיפה והפריפריה החיפאית להיפגש עם ראיון והדמות המופיעה בו. האמנים והאמניות הגיבו לחומרים הקיימים, ויצרו שיח המשלב את שימור והנצחת ההיסטוריה הקהילתית עם יצירה עכשווית ורלוונטית. העבר, פוגש את ההווה ומאפשר את העתיד.            
 הראיון המצולם יצר תשתית ראשונה להיכרות ותגובה דרך מדיומים שונים. וידאו, צילום, פיסול, סאונד, גוף. כל אמנית מצאה את נקודות החיבור שלה לסיפור ולדמות המספרת, וטוותה עולם, רגע, מרחב של מפגש בין א.נשים. המדיומים המגוונים מאפשרים נקודות מבט שונות וחדשות על הזיכרון, הפרטי והקולקטיבי, ומעצימים את היכולת לשים לב לאימפקט ההיסטורי שיש לסיפורים אישיים אלה.
  זהו ניסיון לספר סיפור רוחב על ציר זמן לא לינארי תוך ביסוס יחסים של כבוד ודיאלוג ובכך לייצר ארכיון חי של זיכרון שמייצר מציאות. זוהי הדרך שלנו ליצור סיפור פוליטי עם שורשים של מאבק הנמצאים בגנים, ברחובות, ובתוך הבית פנימה.